בעזרת ה' יתברך

בית הכנסת מתקופת החשמונאים ביריחו

אהוד נצר, יעקב קלמן, רחל לוריס

פרק שני

חזרה לפרק הראשון... * * *

בדיוננו אודות דמותו ומשמעותו של בית הכנסת ביריחו נתייחס בראש ובראשונה לשלושת בתי הכנסת האחרים מימי הבית השני המוכרים לנו בארץ ישראל (על פי סדר גילוים): במצדה, בהרודיון ובגמלא. בעוד ובתי הכנסת במצדה והרודיון הוקמו, בתוך מבנים קיימים, על ידי המורדים שהתיישבו בשני האתרים הללו בעת המרד הראשון ברומאים, הרי בית הכנסת בגמלא נבנה כבניין חדש, שאת זמן בנייתו, על פי חופריו, יש לתארך לימי המלך הורדוס. לא נתייחס במאמר זה לשרידים שחשף האב קורבו מתחת לבית הכנסת הנודע בכפר נחום ואשר לדעתו שייכים לבית כנסת מימי הבית השני, זאת לאור מיעוט הנתונים לגבי תכנית הבניין ולאור הספקות הקיימים לגבי זיהויו.

חשוב להדגיש כי עד כה לא נחשפו בתחום ארמונות החשמונאים ובית הורדוס כל מבנים שניתן היה לפרש אותם כבתי כנסת ואשר נועדו בראש ובראשונה לשימוש תושבי הארמונות או אורחיהם. (ובכך לא נכללים בתי הכנסת של מצדה והרודיון שנבנו ביד הקנאים שהתבצרו בארמונות בעת המרד.) אנו מתייחסים כאן למכלולי ארמון החורף החשמונאי וההרודיאני ביריחו, להרודיון רבתי, לארמון בקיסריה (כפי ששרד), ולמבצרי המדבר כמו מצדה, מכוור וקיפרוס (שנחפרה רק בחלקה). במכלול בית הכנסת ביריחו יכלו להשתמש דיירי הבניינים הסמוכים; עובדים אחרים של הארמון שהתגוררו בתחום הארמון; או תושבים אחרים של יריחו, עיר שהיה לה בוודאי צביון של עיר גנים ובתיה היו מפוזרים על פני שטח נרחב.

הקו המנחה אותנו בקביעה כי הבניין הנדון כאן שימש כבית כנסת הוא הדמיון הרב שיש למצוא בו עם בית הכנסת שנתגלה בגמלא בסוף שנות ה 70 ע"י שמריה גוטמן. כמו בגמלא מדובר גם כאן על אולם מלבני מוקף עמודים (או אומנות) וספסלים מכל ארבעת עבריו (נדגיש כאן כי מבנה האולם ביריחו -- האומנות המסיביות, הסטווים הגבוהים בכ 50 סמ מאולם התווך ומיתר חלקי הבניין, והעדר כל מאפיין של מרחב פתוח לשמים – מונע מאתנו מלראות בו חצר; חצר בסדר גודל כזה, מכל מקום, היתה מחייבת בניין הרבה יותר גדול ומפואר.) למרות שביריחו הקיף את אולם בית הכנסת אך ורק ספסל בנוי אחד הרי שבדומה לגמלא ניתן היה ללכת על גבי הסטווים, מאחורי היושבים על הספסלים. (בגמלא, לפחות בחלק מן האולם, נבנה ספסל נוסף בעומק הסטווים, בסמוך לקירות האולם, וגם ביריחו ניתן היה להציב לאורך הקירות ספסל מעץ וגם אז ניתן היה ללכת על גבי הסטווים שעה שהספסלים היו מאוישים. (יחד עם זאת וכפי שכבר צוין לעיל, לפחות בשלב השני מבין השלושה, התקיים ביריחו ספסל בנוי נוסף לאורך הקיר המערבי ויתכן והיו אפילו שנים נוספים לאורך הקיר הצפוני.) כמו בגמלא היתה סמוכה אל האולם ביריחו גומחה וכן עברה דרך האולם תעלת מים זעירה שאפשרה שאיבת מים מתוכה (מה ששמריה גוטמן כינה בשם גורנא). תעלת המים ביריחו נועדה מעיקרה להזין את מקווה הטוהרה שהיה סמוך לאולם וככל הנראה כך היה גם הדבר בגמלא.

כמו בגמלא היווה האולם ביריחו חלק ממכלול נרחב יותר, בעל חדרים נוספים. בשני האתרים הללו אולם בית הכנסת לא קיבל כל ביטוי אדריכלי עצמאי כלפי חוץ. אותו הדין חל גם על הכניסה אל האולם אנו מניחים כי בשני המקרים הנדונים כאן היה לאולם חתך בסיליקלי עם תקרות שטוחות (ראה שרטוט). יחד עם זאת לית מאן דפליג כי מבחינה אדריכלית היה הבניין בגמלא מפואר יותר באותה המידה ניתן להניח כי בניינים, מפוארים ממנו, אשר ניבנו לאותה המטרה, התקיימו בשלהי ימי הבית השני בעריה הגדולות של ארץ ישראל כגון טבריה, ציפורי, קיסריה וירושלים.

אין לנו ספק כי אולם בית הכנסת שנחשף בגמלא, כמו גם האולם שנחשף לאחרונה ביריחו, משקפים אב-טיפוס של בתי כנסת שהיה שכיח בימי הבית השני (וכבר עמד על כך צבי מעוז במה שנוגע לגמלא). אב הטיפוס התאפיין בצורתו המלבנית; בטורי העמודים או האומנות שהקיפו אותו ואפשרו תאורה בסיליקלית; בספסלים שהקיפו אותו מכל עבריו; בתא או חדר שנסמך אליו ושימש לאחסנת ספרי התורה; בהפנמה כלפי פנים; ובהעדר אורינטציה אדריכלית כלפי חוץ. קשה לקבוע אם הסמיכות למקום מים זורמים היה תנאי אך סביר שגישה נוחה אל מאגר מים היתה רצויה. נציין כאן את מתקן הגורנא שנחשף הן בגמלא והן ביריחו ונדגיש כי בכל ארבעת בתי הכנסת הנדונים כאן, בגמלא, ביריחו, בהרודיון ובמצדה, נחשפו מקואות טהרה בסמוך אל בתי הכנסת.

שאלה בפני עצמה, הנוגעת ישירות לענייננו, הנה התקופה או הסביבה בה החלו לעצב את אולמות בתי הכנסת בדמות אולם בסיליקלי מוקף ספסלים. יש באולם מסוג זה הן מיסודותיהם של מבני התכנסות המוכרים מן העולם ההלניסטי כמו הבולטריה והן מיסודותיה של הבסיליקה הרומית שהיתה סמוכה בדרך כלל לכיכרות המרכזיים של העיר, הפורי. יש כל הסיבות להניח כי אולם בית הכנסת המפואר שכונה דיפסילון, שהיה באלכסנדריה, השתייך על פי התיאור המצוי בתוספתא סוכה לקטגוריה הנדונה כאן. מקומה המרכזי של אלכסנדריה באדריכלות ובאומנות של התקופה ההלניסטית וההשפעה שהיתה לה, בין השאר, על ציורי הקיר בפומפיי הקברים החצובים פטרה ומבנים אחרים מוכרת כיום כדבעי (ויש לציין כאן בעיקר את מחקריה של דיאן מקינזי). מחקרו של אהוד נצר אודות ארמונו הקסום של הורקנוס בן יוסף לבית טוביה בטירוס (באתר עירק אל-אמיר) רק מחזק קשר זה. דומה על כן כי טיפוס בית הכנסת המשתקף בגמלא, יריחו ובעקיפין גם במצדה והרודיון, מקורו בראש ובראשונה באלכסנדריה.

חוקרים רבים דנו בשאלת ראשית התהוותו של מוסד בית הכנסת אלא שמרבית הלבטים הם לגבי האפשרויות שבתי הכנסת החלו לפעול בתקופות שקדמו לימי שלטון החשמונאים ובית הורדוס. אנו, מכל מקום, לא נתייחס במסגרת זו לסוגיה חשובה ומורכבת זו. יחד עם זאת נדגיש כי הבניין ביריחו תואם את הידוע עד עתה אודות מהותם ותפקודם של בתי הכנסת שהתקיימו בימי הבית השני וכפי שסיכם ישראל לוין בכמה ממאמריו:

כמקום לימוד, מה שהתקיים ביריחו בעיקר באולם הבסיליקלי. (קריאת התורה נעשתה קרוב לוודאי במרכז האולם בעוד וביתר הזמן מצאו הספרים מחסה במתקן ששולב בגומחה שבפינה הצפון מזרחית של האולם.)

כמקום לעריכת בירורים משפטיים ומפגשים חברתיים וציבוריים (ושוב בוודאי בעיקר באולם.)

כמקום לאיסוף כספים לצדקה. (כאן מן הראוי לציין חדר שלא היתה אליו כניסה ממפלס הקרקע.)

כאכסניה. (לכך שימשו בוודאי כמה מן החדרים באגף המזרחי של הבניין וכן המקווה ומתקני הרחצה שהתקיימו בבניין.)

כמקום לעריכת סעודות דתיות. (הסעודות נערכו באולם בית הכנסת, כפי שמסתבר מהוספת הטרקלין במרוצת שנות קיום הבניין.)

 לגילויו של הטרקלין בצמוד לאולם בית הכנסת ביריחו, מכל מקום, אנו מייחסים חשיבות מרובה. נציין כי בקונטקסט "אזרחי" מוכרים בארץ ישראל שני טרקלינים בעלי ספסל בנוי, האחד ב"ארמון חלקיה" (חרבת אל מורק שבמערב הרי חברון) והשני כאן ביריחו, בחצר הצמודה לארמונות התאומים ממזרחם. (בקונטקסט "צבאי" מוכרים טרקליני המפקדים במחנות המצור של הצבא הרומי במצדה.) אין לנו ספק בכך כי לטרקלין בבית הכנסת יריחו לא היה שימוש "אזרחי" אלא לצורכי פולחן דתי, דבר שעד כה היו לו רמזים בלבד כמו לדוגמא בכתבי יוסף בן מתתיהו.

בית הכנסת שנתגלה לאחרונה ביריחו מבסס את עובדת קיומו של מוסד חשוב זה בימי הבית השני בארץ ישראל ושופך אור נוסף על דרך פעולתו ושימושו הנרחב על ידי שכבות רבות של הישוב היהודי. משמעות יתרה יש למצוא בזיקה של הבניין הנדון אל מכלול הארמון החשמונאי ואל ריבוי הכוהנים ביריחו בתקופה הנדונה. יש לקוות כי בתי כנסת נוספים, שייחשפו בעתיד, עוד ילכו וירחיבו את התמונה המצטיירת כיום.