בס"ד Jericho logo דף הבית

English
אירועים מתוכננים
בית חגלה יריחו והסביבה תורה השקפה אירועים מולטימדיה מרפא בחגלה מוצרים תרומות

ארמונות החשמונאים והורדוס

ב"ה
חזור חזרה לפרק 4              פרק 6 מ-6 המשך

פרק חמישי

ארמונו הראשון של הורדוס ביריחו (ה"גימנסיון")

אין כל ספק שיריחו משכה את לבו של השליט הצעיר, השאפתן, עוד בראשית דרכו המדינית. היו לכך כמה סיבות טובות. ראשית, עושרו של המקום וההכנסות הפוטנציאליות מן הגידולים הנדירים שפרחו ושגשגו בנווה המדבר עתיר המים. שנית, האקלים החורפי הממוזג ויופייה של הבקעה היו מוכרים היטב למלך, שזה עתה (שנת 40 לפנה"ס) קיבל מן הרומאים את המנדט לשלוט ביהודה.
אף שאין לכך עדויות רבות, ניתן להניח כי הורדוס היה אורח קבוע בארמון החורף החשמונאי. סיפור ההטבעה של אריסטובולוס השלישי מצביע על כך. אולם דומה כי עוד בטרם קבע לעצמו הורדוס מדיניות בנייה בעיר הקיט החורפית, השתנה מעמדו בה מן הקצה אל הקצה. בשנת 36 לפנה"ס לערך נלקחה יריחו מידיו של הורדוס וניתנה לקליאופטרה, מלכת מצרים ואהובתו של מרכוס אנטוניוס. אמנם קליאופטרה נתנה את עינה בכל ממלכתו של הורדוס, אך אנטוניוס השכיל להעניק לה רק "נתחים" בודדים, ביניהם את עיר הנמל יפו ואת בקעת יריחו. הורדוס לא ויתר על העושר הטמון בבקעה הפורייה של יריחו וחכר מידיה של קליאופטרה את מטעיה הנודעים ואת האחוזות שהתקיימו בה. זאת כדי להמשיך להפיק רווחים, גם אם מצומצמים משצבר קודם לכן.
ָ ָ ָ
הארמון הראשון שבנה הורדוס ביריחו, בשנת 35 לפנה"ס לערך, מצוי מדרום לוואדי קלט, ממערב לדרומי שבין שני תלי תולול אבו אל-עלייק. את הארמון חשף בשנת 1951 הארכאולוג האמריקני פריצ'ארד. בפועל היה זה הראשון מבין ארמונותיו הרבים של הורדוס ברחבי ממלכתו אשר נחשף בחפירות ארכאולוגיות. פריצ'ארד היה מודע לאפשרות כי אכן חשף את ארמונו של הורדוס בעיר התמרים, אך לא עמדו לרשותו של פריצ'ארד הכלים המדעיים הנדרשים — השוואות לארמונות אחרים. מתוך ניתוח תכניתו של הבניין והשוואתו למבני גימנסיה במקומות שונים בעולם ההלניסטי-הרומאי, הגיע החוקר למסקנה כי הבניין שימש גימנסיון. מאז 1951 התרחב הידע על אודות הארמונות ואין עוד כל ספק שהבניין אכן שימש כארמון ולא כגימנסיון. קודם שנתאר את הבניין נחזור ונזכיר כי ארמון החשמונאים המשיך להתקיים עד לרעידת האדמה של שנת 31 לפנה"ס, וכי שני הארמונות, ארמון החשמונאים וה"גימנסיון", חיו זה בצד זה למשך שנים אחדות.
ארמונו הראשון של הורדוס ביריחו היה מלבני בצורתו, 87X46 מ' גודלו. הכניסה אליו הייתה מצפון, מכיוון ואדי קלט. הבאים אל הארמון נכנסו אל חדר כניסה רחב ידיים וממנו היישר אל תוך חצר פריסטילית מרכזית, 42X35 מ' גודלה. מתוך החצר ניתן היה לעבור אל מרבית חלקי הבניין. הגישה אל יתר החדרים מתוך חדר הכניסה הייתה דרך שני פרוזדורים צרים וארוכים משני צדיו של חדר הכניסה ולאורך החזית הצפונית של הבניין. על פי ניתוח תכנית הבניין, נועדו הפרוזדורים לשימושם של משרתי הארמון בלבד. מכל מקום, אין לנו ספק שלא היו משני צדי חדר הכניסה עזרות עמודים, כפי שהציע פריצ'ארד. נציין אף זאת, בניגוד להערכתו של החופר לא נבנו קירות הארמון באבני גזית אלא בלבני בוץ, חומר הבנייה שהיה מקובל ביריחו עד המאה העשרים.
חדרי הארמון הקיפו את החצר משלושה עברים: ממערב, מצפון וממזרח. ממערב לחצר נחשפו שרידי אולם הקבלה, ששימש גם טרקלין של הארמון. חדר גדול זה, 18X12.5 מ' גודלו המשוער, היה מוקף טורי עמודים משלושה עברים, ובצד שהיה ללא עמודים, נפתח האולם אל תוך החצר, בפתח רחב. מן העמודים שרדו רק הפדיסטלים שסותתו מאבן (בסיסים ריבועיים ומעוצבים שנועדו לנשיאת העמודים שהיו מעליהם). לחדר היו שתי כניסות נוספות בחלקו הקדמי, אך לא בקיר שהיה קבוע בו הפתח המרכזי, אלא בקירות הצדדיים, סמוך לפינות החדר.
דומה כי גם ממזרח לחצר היה חדר אירוח, אם כי קטן יותר, חדר שצורתו הייתה בדמות האות "T". יתר החדרים היו מרוכזים משני צדי החדר דמוי ה-T, מסביב לטרקלין הגדול ובצמוד לפרוזדורי השירות. חדרים אלו היו בגודל רגיל וקשה במרבית המקרים להעריך אל נכון את שימושיהם.
הארמון הראשון כלל שני מתקני רחצה. אל כל אחד מן המתקנים הללו ניתן היה להיכנס הן מן החצר, כניסה שנועדה לדיירי הארמון, והן מפרוזדורי השירות שנתמשכו לאורך החזית הצפונית ונועדו, כפי שהסברנו, למשרתים. מתקן הרחצה האחד, ממערב לחדר הכניסה, היה בית מרחץ בסגנון רומאי שכלל כשישה חדרים. הכניסה אל בית המרחץ הייתה, קרוב לוודאי, דרך חדר מס' 14 מאחר שדרכו, מתחת לרצפתו, עוברת תעלת מים (תעלות דומות עוברות בדרך כלל מתחת לספי הפתחים). חדר זה שימש חדר כניסה, מעין וסטיבול, ואילו החדר הסמוך, הגדול מבין חדרי בית המרחץ, שימש ככל הנראה חדר הלבשה (אפודיטריום). אפשר גם שהחדר הראשון, הקטן יותר, שימש חדר כניסה והלבשה גם יחד, ואילו החדר הגדול היה חדר פושר (טפידריום). אנו מכל מקום נוטים לאפשרות הראשונה. עם זאת אין כל ספק בנוגע למיקומם של החדר החם (קלדריום) והחדר הקר (פריגידריום). בחדר החם, 4.2X4 מ' גודלו, נמצאו שרידי מערכת ההיפוקאוסט (שילוב של רצפה כפולה עם "יער" של עמודים זעירים ביניהן ומערכת צינורות הפרוסה על גבי הקירות, שדרכה עבר האוויר החם שנועד לחמם את החדר שעה שבית המרחץ פעל). הקירות העבים משני צדי החדר מרמזים על האפשרות שתקרתו הייתה מקומרת. בצד החדר החם נחשפה חצר ההסקה. החדר הקר, שנמצא מעברו האחר של בית המרחץ, כלל בכל שטחו ברכת מים מדורגת ששימשה גם כברכת טבילה, כמקווה טהרה.7 בין חדר מס' 16 (חדר ההלבשה או החדר הפושר) לבין החדר החם נמצאו עוד שני חדרים קטנים. דרך הדרומי מבין שני חדרים אלו (חדר מס' 17) נכנסו אל החדר החם; החדר האחר (חדר מס' 18) עשוי היה לשמש חדר הזעה (לקוניקום).
רצפות בית המרחץ שנשתמרו היו מכוסות בפסיפסים בגוון לבן עם עיטורים גאומטריים בשחור, זאת על פי המעט שנותר. בעת החפירות לא נמצאה כל עדות לעיטורי קירות, אך יש מקום להניח כי היו כאלה. לא מן הנמנע כי בית המרחץ שתואר לעיל היה הראשון להיבנות מבין בתי המרחץ משל הורדוס, לפחות מבין אלו שנחשפו. לאפשרות זו משמעות מכרעת מאחר שעל פי הידוע עד היום היה הורדוס הראשון אשר הקים ביהודה בתי מרחץ בסגנון רומאי. יש לראות בכך ביטוי להשפעה ישירה של אורח החיים והאדריכלות הרומאית על ממלכתו.
מתקן הרחצה האחר היה מצוי ממזרח לחדר הכניסה, ושימש מקווה טהרה. המקווה כלל ברכת טבילה מדורגת ובצדה ברכה נוספת, ללא מדרגות, ששימשה כאוצר. דומה כי לא במקרה מקווה טהרה זה זהה בצורתו לכמה מן המקוואות שנחשפו בארמון החשמונאים הסמוך לארמון הנדון. סביר להניח כי נישואיו של הורדוס למרים החשמונאית באותן השנים, השפיעו על התכנון. נציין כי זהו אולי המקווה היחיד שכלל גם אוצר, ואשר נחשף עד כה בארמונותיו של הורדוס. מלבד המקווה עצמו כלל מתקן הרחצה הנדון גם חדר גדול למדיי (חדר מס' 2, הדומה בגודלו לחדר מס' 16 של בית המרחץ). קרוב לוודאי שחדר זה היה חדר כניסה והלבשה. רק התשתית לרצפה שרדה בחדר גדול זה, אך דומה כי גם כאן ניתן לשחזר רצפת פסיפס, לאו דווקא כעיטור אלא כרצפה העמידה טוב יותר בפני השפעת המים (הוא הדין בחדרי בית המרחץ שתואר לעיל). בצדו של החדר האחרון מצוי חדר נוסף (חדר מס' 1) אשר לא היה לו כל קשר ישיר עם החצר. אנו משערים כי חדר זה והחדרים בפינה הצפונית-המערבית של הבניין (חדרים מס' 25-21) שימשו חדרי שירותים או למגורי המשרתים.
לא הרבה שרד מעיטוריו של הארמון. מלבד רצפות הפסיפס המעוטרות שנחשפו בבית המרחץ, נמצאו בין שרידי הארמון שברים בודדים של עמודים, כותרות וחלקי אנטבלטורה (מערכת הקורות שמעל לעמודים). עמודים, מכל מקום, היו בשימוש בארמון זה אך ורק בטרקלין הגדול (חדר מס' 13) ובסטווים שהקיפו את החצר. על פי השוואה עם ארמונותיו האחרים של הורדוס, סביר להניח כי לפחות מקצת הקירות היו מעוטרים בפרסקאות, אם כי בפועל לא שרדו עדויות לכך.
אין הוכחה חותכת שלבניין הארמון הראשון לא הייתה קומה שנייה, אף לא נמצאו בחפירות כל נתונים העשויים להתפרש כרמזים לכך. ועם זאת רמז לקיום חדר מדרגות נמצא בחדר מס' 13, הסמוך לחדר הכניסה — במפלס הרצפה נחשף מלבן בנוי שעשוי היה לשמש יסוד לאומנה מרכזית של חדר כזה. חדר מדרגות, מכל מקום, לא חייב להצביע על קיום קומה שנייה מאחר שעשוי היה לשמש אמצעי עלייה אל הגג. אם אכן הייתה קומה שנייה, היו בוודאי מצויים בבניין גדול זה יותר מחדר מדרגות אחד. גם מיקומו של החדר היחיד, לא במרכז הבניין, אלא בצמוד לחדר הכניסה ולחדר ששימש בוודאי את שומרי הבניין (חדר מס' 12), מצביע על כך שהמדרגות נועדו, ככל הנראה, לאפשר גישה נוחה אל הגג לצורכי שמירה.
* * *
עדיין אין בידינו כל מידע על גני הנוי שסבבו את הארמון. כמו כן אין לנו כל מושג אם הייתה לארמון ברכת שחייה משלו. ייתכן שחפירות נוספות בעתיד יענו על שאלות אלו. אך כן ידוע לנו כי כ300- מ' מדרום-מזרח לארמון מצויים שרידי ברכה עתיקה, 180z150 מ' גודלה, ברכה הקרויה "בִּרכת מוסה" בפי המקומיים. הברכה נבנתה, ככל הנראה לא במקרה, באוריינטציה דומה לזו של הארמון. סביר להניח כי הן הארמון והן הברכה נבנו משני צדיה של דרך עתיקה ובמקביל אליה.
קיומה של ברכה גדולה כל כך בבקעת יריחו, ברכת מוסה, מעורר עניין רב. המחבר בדק בברכה זו שני בורות, אך לצערו לא עלו בידיו די נתונים כדי לקבוע את תאריך הקמתה. אם לשפוט על פי טיבו של הטיח שכיסה על דופנותיה, אין ספק כי הברכה נבנתה בימי הבית השני, קרוב לוודאי בימיו של הורדוס. עם זאת השאלות באשר לתאריך בנייתה המדויק ובעיקר שימושה של הברכה עומדות פתוחות. לא מן הנמנע כי בניגוד ליתר הברכות המוכרות לנו מיריחו, ברכת מוסה הייתה מאגר למים הזורמים מוואדי קלט בסופו של כל חורף. מים אלו שימשו בוודאי בעונת הקיץ להשקיית שדות. עם זאת סביר להניח כי לברכת מוסה היו שימושים נוספים שתאמו את חיי הפאר שהתנהלו ביריחו, כמו שחייה ושיט בסירות זעירות. אם נפליג בדמיון, הרי בממדיה הגדולים יכלה ברכת מוסה לשמש גם נאומאכיה (מתחם שנועד בעולם הרומאי לקרבות שעשוע בין אניות). אשר לאפשרות האחרונה, הספקות רבים מה גם שאין בכתובים כל רמז להנחה מסוג זה. זאת, בניגוד למידע המסור לנו על מרוצי סוסים ומרכבות ותחרויות אחרות ביריחו (וראו: פרק שמיני).
* * *
דומה כי הארמון הראשון שבנה הורדוס ביריחו משקף את מצבו העדין ומעמדו הנחות בעיר התמרים באותן שנים בודדות שהשליטה ביריחו הייתה בידי קליאופטרה, מלכת מצרים. המבנה המלבני היה סגור כלפי חוץ, ולא אפשר הנאה מלאה מן הנוף המרהיב של הבקעה. שלא כמו שני מכלולי הארמונות שהקים הורדוס לאחר מכן, מכלולים שהיו פתוחים אל הנוף הסובב מרהיב העין, מכלול הארמון הראשון היה מעין מסגרת סגורה אך בטוחה יותר ועל כן ענה לצרכיו של המלך הצעיר.
בניגוד לארמונותיו הראשונים של הורדוס על מצדה שנבנו בסגנון שהיה שכיח בימי החשמונאים, בארמון הראשון ביריחו כפי שיסתבר להלן, ניכרת השפעה של מסורות אדריכליות שונות. לא מן הנמנע כי לבניינים שראה הורדוס בדרכו לרומא — באלכסנדריה ובאיטליה — הייתה השפעת מה על כך. סביר אף להניח כי כבר בשנות שלטונו הראשונות צירף הורדוס לחצרו אדריכלים שפעלו קודם לכן מחוץ לגבולות ממלכתו, והאדריכלות שיושמה בארמון הנדון היא פרי ניסיונם. בניינים שיכלו לשמש מקור השפעה הם בניין בקירניקה שבלוב שהשלב הראשון בו מכונה "ארמון העמודים" או כמה בניינים בפומפיי. שלא כמו ארמונותיו הראשונים על מצדה (גרעין הארמון המערבי ושלושת הארמונות שבצדו), הארמון הראשון של הורדוס ביריחו קרוב יותר בסגנונו אל יתר הארמונות שבנה המלך במרוצת ימי שלטונו.
הארמון הראשון עדיין היה "טרי" כשאירעה רעידת האדמה בשנת 31 לפנה"ס. קירותיו היו בנויים מלבני בוץ או מאבני גוויל מלוכדים בטיט בוץ. הטיט עדיין היה לח וצמיג בשנים הראשונות לקיום הבניין. לפיכך קירות אלו עשויים היו להגיב לרעידת אדמה בצורה אחרת מקירות ישנים יותר שטיט הבוץ בהם כבר התייבש כולו. כפי שציינו לעיל, הארמון הראשון היה קרוב לוודאי בן קומה אחת בלבד — יתרון גדול בעת רעידות אדמה על פני בניינים בני כמה קומות. הארמון הראשון המשיך להתקיים גם לאחר הקמת הארמונות השני והשלישי באותו המכלול, גם אם חשיבותו במדרג המקומי ירדה קמעה.

ארמונו השני של הורדוס — על חורבות ארמון החשמונאים

שש שנים חלפו מאז מימש הורדוס את שלטונו על יהודה ועל יתר חבלי הארץ שהועמדו תחת שלטונו. שתי רעידות אדמה פקדו אותו, זו אחר זו. הראשונה מביניהן הייתה רעידת אדמה של ממש, והיא אירעה כאמור בשנת 31 לפנה"ס. על פי כתביו של יוסף בן-מתתיהו, נפגעו ברעידת אדמה קשה זו עשרות אלפי אנשים. בקעת יריחו, המצויה בלב לבו של השבר הגיאולוגי הגדול המתמשך מסוריה בצפון ועד לים האדום בדרום, ידועה לגיאולוגים כאזור מועד לפורענות במה שנוגע לרעידות אדמה, ולא במקרה נפגע קשה ארמון החשמונאים ונהרס.
רעידת האדמה השנייה הייתה רעידת אדמה פוליטית שטבעה את חותמה על העולם הרומאי כולו. זאת בעקבות קרב אקטיום שהתרחש בשנת 30 לפנה"ס. פטרונו של הורדוס עד אותן השנים היה מרכוס אנטוניוס. יריבו של אנטוניוס, אוקטבינוס, שלימים נטל לעצמו את השם אוגוסטוס, היה עלול בנקל לזהות את הורדוס עם עמיתו המובס ולקחת ממנו את השלטון, אם לא גם את חייו. אמנם הורדוס היה מודאג, אך לא איבד את עשתונותיו. במהלך פוליטי מבריק יצא המלך הצעיר לרודוס כדי לפגוש את אוגוסטוס ובעזרת כוח השכנוע מחד גיסא ושלמונים מאידך גיסא הטה הורדוס את לב הקיסר לצדו. בעקבות פעולתו הנבונה, לא זו בלבד שהורדוס קיבל מנדט מחודש לשלטון ביהודה, אלא שגם ממלכתו הורחבה. מצד אחד, הוחזרו לידיו כל חלקי ממלכתו שנלקחו ממנו לטובתה של קליאופטרה, שאף היא הסתלקה מן הבמה, לאחר שלקחה את חייה בידיה בעקבות מרכוס אנטוניוס, אהובה ובעלה. מן הצד האחר, הוסיף אוגוסטוס אל תחום ממלכתו של הורדוס חלקים נוספים, כמו שומרון וגדרה.
במצב החדש שנוצר חל שינוי של ממש במעמדו של הורדוס ביריחו. ראשית, השלטון הרשמי בנווה המדבר חזר לידיו. שנית, לא זו בלבד שארמון החשמונאים נפגע קשות ברעידת האדמה אלא שגם מעמדם של החשמונאים נפגע עם הסתלקותה של קליאופטרה. כל עוד שלטה ביריחו הטתה המלכה המצרית אוזן קשבת לחשמונאים — לצרותיהם ולקשיים שעמדו בפניהם. דומה כי זה היה הרגע המתאים בעבור הורדוס להניח את ידו על רכושם של החשמונאים ביריחו, ושנים ספורות לאחר מכן לבנות ארמון חדש, על חורבות ארמונם של קודמיו בשלטון. נוסף על הצרכים ההולכים וגדלים של בית המלוכה הצעיר, יש להביא בחשבון את היתרונות שהיו למקום שניצב בו קודם לכן ארמון החשמונאים. מקום זה גבוה ממקום מושבו של הארמון הראשון ומאפשר נוף פתוח יותר אל עבר בקעת יריחו ואל חלקו הצפוני של ים המלח.
* * *
שלא כמו בניין הארמון הראשון, הפונה כלפי פנים, נבנה הארמון החדש כמכלול פתוח אל הנוף והטבע. הפתיחות אל הנוף חייבה השקעת מאמצים לא מבוטלים, כפי שיוסבר להלן. בניית הארמון החדש התרכזה בשני אזורים, במכלול הברכות ובשטח המצוי ממזרח לפביליון ולארמונות התאומים. בניגוד למבנים החשמונאים שנפגעו קשה מרעידת האדמה, ברכות השחייה שהיו במכלול הארמון נותרו שלמות. למלך הורדוס, כפי שנראה בהמשך הדברים, הייתה נטייה לשלב בארמונותיו ברכות גדולות מאלו של החשמונאים — כך לדוגמה בהרודיון ובארמונו השלישי ביריחו. בארמון השני, מכל מקום, על חורבות ארמון החשמונאים, הייתה מלאכתו קלה. במקום לבנות ברכה אחת גדולה חיבר הורדוס יחדיו את שתי ברכות השחייה שבנה אלכסנדר ינאי לברכה אחת, 32X18 מ' גודלה. אולם שלא כמו שתי הברכות החשמונאיות שהיו חלק ממכלול אדריכלי מגובש והיו מוקפות משטחים מרוצפים, עמדה הברכה הכפולה בתוך גן נוי, זאת לא לפני שהרחבות המרוצפות כוסו במכוון באדמה.
הגן החדש, שהקיף את הברכה ה"מאוחדת", כלל שיחים או עצים שהובאו לכאן היישר מן המשתלה, בתוך עציצים עשויים מחמר צרוף. כיום מקובל שהאריזה שבתוכה מובא העציץ מן המשתלה נזרקת לאחר שהשתיל מוצא מתוכה, ואילו ביריחו בימיו של הורדוס הוטמן העציץ בתוך הקרקע, בשלמותו. בעזרת החורים שהיו בתחתית כל עציץ ולרוב גם בצדו, היו השורשים מוצאים את דרכם אל הקרקע והמים. עציצים דומים, לא רבים, נמצאו עד היום בכמה מקומות בעולם הרומאי. לעומת זאת בפומפיי היה השימוש בעציצים דומים נרחב למדיי, רבים מהם אף נחשפו במהלך חפירות ארכאולוגיות, כפי שלמדנו מעבודתה של החוקרת ו' ג'שמסקי מארצות הברית.
הגוש המרכזי של הארמון השני היה מחולק לשני אגפים, צפוני ודרומי. האגף הצפוני היה כ-58X33 מ' בגודלו ונבנה סביב חצר פריסטילית משני צדי ציר סימטרייה. בקצה הדרומי של האגף, על ציר הסימטרייה, מצוי אולם, 10X7 מ' גודלו, אשר ככל הנראה שימש טרקלין. האולם היה מעוטר בפרסקאות שחלקים גדולים מהם שרדו במפולת. משני צדי האולם נחשפו פרוזדורים ומעבר להם יחידות של ארבעה חדרים שחלקם היו, ככל הנראה, חדרי שינה ויתרתם חדרי מבוא. מדרום לאולם ולחדרים הללו חשפנו רצועה מוארכת, כ-28 מ' אורכה וכ-5 מ' רוחבה, אשר נהרסה עד מתחת למפלס הרצפה. רצועה זו שימשה, ללא ספק, תשתית לעזרת עמודים — בפועל, מרפסת שהייתה פתוחה אל הנוף. כדי ליהנות מיופיו של הנוף, הושקע מאמץ רב של בניין יסודות, קירות תמך ומילוי עפר ביניהם. הטרקלין היה ממוקם, בוודאי לא במקרה, בין החצר הפריסטילית ומרפסת התצפית אל הנוף. בחפירות נמצאה עדות לחלון רחב למדיי שהיה בקיר האחורי של הטרקלין, שפנה אל החצר, ודרכו ניתן היה להשקיף אל החצר. ברור לנו כי גם בצדו האחר של הטרקלין, הצד הפונה לכיוון דרום, היה פתח רחב שנפתח אל עזרת העמודים (היא המרפסת) וממנה ניבט הנוף הנהדר של ואדי קלט ודרום הבקעה. הפרוזדורים שמשני צדי הטרקלין אפשרו מעבר נוח בין החצר הפריסטילית למרפסת הנוף מבלי להפריע ליושבים בטרקלין או לשוהים בחדרי השינה.
החצר הפריסטילית, 34X28 מ' גודלה הכולל, הייתה מוקפת סטווים מכל ארבעת עבריה. החצר עצמה, ללא הסטווים, 26X20 מ' גודלה, הייתה יוצאת דופן. בכל חצרות הפריסטיל המוכרות לנו מן התקופה הנדונה נמצא החלק הפתוח לשמים בגובה רצפת הסטווים או נמוך מהם במקצת (בין שהוא מרוצף ובין שהוא מגונן, זאת מן הצורך הפשוט לנקז מי גשם בימי החורף, ואילו בחצר הפריסטילית של ארמון זה מפלס הגן היה כ-90-80 ס"מ מעל למפלס רצפת הסטווים. יש לנו יסוד להניח כי מלכתחילה נועד גם גן זה להיות בגובה המקובל. דומה כי ההחלטה לחרוג מן המקובל ולהגביה את הגן נעשתה תוך כדי אלתור בזמן הבנייה. גם אם אכן כך היה הדבר אנו מניחים כי הוא לא נעשה מחמת חיסכון או אילוץ, אלא במחשבה תחילה. השינוי בוצע, קרוב לוודאי, מתוך הרצון להשיג חזות מיוחדת לגן והנאה שונה מן הרגיל לאלו ששהו בו, שכן הצמחים והפרחים היו ממש מול עיניהם. השינוי בתכנית המקורית חִייב לפתור את בעיית השקיית הגן. לשם כך נבנתה מערכת של סיפון שהיה עשוי מצינורות חרס.
ממערב לגן לא היו כל חדרים, אך ממזרח לחצר נחשפה עדות לרצועה צרה של חדרים. רצועה זו נפגעה פגיעה של ממש מסחף קרקע. ככל הנראה, החדרים שימשו חדרי שירות. טור נוסף של חדרים גדולים יחסית נחשף מצפון לחצר, בקצה הצפוני של האגף. במרכז הטור על גבי ציר הסימטרייה של האגף נפתח אל החצר, באמצעות דיסטילוס אין אנטיס, חדר מלבני ששימש אכסדרה. מן האכסדרה ניתן היה להיכנס אל החדרים משני צדדיה (האכסדרה ושני החדרים הסמוכים אליה שימשו, ככל הנראה, לאירוח). החדר המזרחי ביותר בטור זה היה גדול מן הרגיל ותקרתו נשענה על שלושה עמודים שהיו במרכזו. לא מן הנמנע כי חדר זה היה (המטבח אם כי אין לנו הוכחות חותכות לכך. בקצה המערבי של טור החדרים (בפועל, הפינה הצפונית-המערבית של האגף הצפוני), נחשף מערך חדרים שכלל גם חדר מדרגות. מכאן ניתן היה לצאת מן האגף לכיוון ברכת השחייה הגדולה שתוארה לעיל — הברכה ששילבה את שתי הברכות החשמונאיות. בפינה הנגדית של האגף, הפינה הדרומית-המזרחית, הייתה יציאה נוספת, שהייתה מכוונת אל האגף הדרומי. מנקודה זו ירד גרם מדרגות ארוך שקשר בין שני האגפים, הצפוני המוגבה והדרומי שהיה כ5- מ' נמוך ממנו.
בניגוד לאגף הצפוני אשר נבנה משני צדי ציר סימטרייה, היה האגף הדרומי מתוכנן בצורה שונה לגמרי. הדבר נעשה, ללא ספק, מתוך אילוצים מאחר שבאגף זה שולבו שתיים מברכות השחייה של החשמונאים, מה שהכביד על חופש הפעולה של המתכנן. הברכה הגדולה מבין השתיים הייתה הברכה שנוספה לארמונות התאומים בשלב מאוחר יחסית. גם אם אין בידינו הוכחות ישירות לכך, הרי על פי מערך היסודות שנוספו מכל ארבעת צדדי הברכה, שונתה מתכונתה של הברכה. דומה כי לא זו בלבד שהמשטחים המרוצפים מכל ארבעת עברי הברכה הורחבו אלא שהדבר נעשה כהכנה לבניית סטווים מסביב לברכה. מעתה ואילך יכלו המתרחצים בברכה ליהנות מצל בעת השהייה מחוץ למים.
נוסף על כך נבנו בסמוך לברכה מתקנים נוספים לרווחת המתרחצים וכלל המבקרים בארמון. מדרום לברכה נבנתה קבוצה של חדרים גדולים אשר שימושם איננו ברור. חדרים אלו נפגעו ביותר מסחף קרקע, ולמעשה שרדו רק יסודותיהם. ממערב לברכה, על חשבון הגן שהיה ממזרח לארמונות התאומים, נבנה מעין אולם שהיה ככל הנראה פתוח אל הברכה באמצעות טור עמודים. לא מן הנמנע כי היה זה מקום מנוחה ובילוי למתרחצים אשר יכלו להשקיף מכאן על הנעשה בברכה. אף ייתכן כי האולם שימש בפועל גם מקום להלבשה. לשם כך יכלו לסייע שני החדרים הקטנים הסמוכים לחלל הנדון מצפונו. כמו כן יש בעובי יוצא הדופן של הקירות שהקיפו את האולם מצפון, ממערב ומדרום, כדי לרמוז כי בתוכם עשויות היו להיות גומחות להנחת הבגדים. אפשרות אחרת היא כי כחדרי הלבשה שימשו החדרים שנוספו מדרום לברכה ואשר רק יסודותיהם שרדו.
מדרום-מערב לברכה, בשולי הגן שהיה צמוד אל המזרחי מבין הארמונות התאומים, נבנה בית המרחץ של הארמון. בית המרחץ היה קטן יחסית בגודלו וכלל: חדר הלבשה (אפודיטריום); חדר קר (פריגידריום) בצורת ברכת טבילה מדורגת; חדר פושר (טפידריום), וחדר חם (קלדריום), שגודלו היה כ-5X4 מ'. בחדר החם נתגלתה בקיר הצפוני גומחה זעירה חצי עגולה. בקיר המערבי הסמוך אל התנור נתגלתה גומחה נוספת, מלבנית בצורתה, ובה שרידי אמבטיה בנויה ומטויחת. בחדר החם, מכל מקום, לא נתגלתה כל עדות לקמרון דוגמת קירות עבים מהרגיל או אבני קמרון, ויש להניח כי גם תקרתו הייתה תקרה שטוחה על בסיס קורות עץ, כיתר תקרות בית המרחץ. עמודי ההיפוקאוסט של החדר החם נשתמרו ברובם. מרבית העמודים הללו היו מאבן ורק אלו שהיו סמוכים לפתח התנור (פרפורניום) נבנו מלבני חרס עגולות. על קירות החדר היו במקור פרושים צינורות בחתך מלבני (טובולי) שרק בודדים מהם שרדו במקומם. בית המרחץ היה מעוטר ברצפות פסיפס, חלקן צבעוניות, ששרדו רק בקטעים בודדים, ובפרסקאות שלהן נותר רמז בלבד. בית המרחץ שימש בוודאי את כלל המשתמשים בארמון, אך סמיכותו אל ברכת השחייה בוודאי איננה מקרית.
ממזרח לבית המרחץ ובצמוד אליו נבנה חדר ריבועי עם אומנה מרכזית שתמכה בתקרתו. החדר, וכן קירותיו, היו מכוסים בטיח עמיד בפני מים (טיח הידראולי), אף שלא נחשפה במקום כל עדות למתקני מים. לעומת זאת נחשפה לאורך הקיר המערבי מעין תעלה שלא הייתה מטויחת. יש מקום להניח כי חדר זה שימש כבית שימוש, אלא שבניגוד למקובל בתקופה הרומאית, לא נשטפה הצואה מתוכו בעזרת מים זורמים. אנו מניחים כי כתחליף לניקוז בעזרת מים זורמים הונחו בתחתית התעלה כלים, אשר בעזרתם הוצאה הצואה ונקברה בשדה סמוך, זאת על פי דין תורה. בהנחה זו כמה קשיים אשר העיקרי מביניהם הוא העדר מערכות דומות ביתר הארמונות המוכרים לנו, משל החשמונאים ובית הורדוס. מפליא ביותר שעד היום לא ניתן להצביע, במכלול נרחב זה של ארמונות, על חדרים או מתקנים ששימשו בבירור למטרה חיונית זו.
הארמון השלישי שבנה הורדוס ביריחו היה פנינה אדריכלית, כל שכן הארמון הצפוני במצדה שנבנה לערך באותו זמן, אך לא נוכל לציין את ארמונו השני ככזה. אולם אם נביא בחשבון כי הארמון הראשון, מדרום לוואדי קלט, המשיך לתפקד, הרי שני הארמונות גם יחד היו מכלול נרחב שאִפשר למלך ולרבים מבני משפחתו וידידיו ליהנות מהאקלים החורפי הממוזג של יריחו ומשפע המים והירק שהיו בה. גם ארמון זה לא סיפק את רצונו וצרכיו ההולכים וגדלים של הורדוס, וברגע שעלה הדבר בידו חזר והרחיב את ה
ארמון.
חזור חזרה לפרק 4              פרק 6 מ-6 המשך
מי אנחנו
מי אנחנו
עמותת תרבות ומורשת יריחו
לזכרו של מרק בן יוסף נחמיאס זצ"ל
מנהלת העמותה: ארנה קובוס – טל: 02-940-9038, נייד: 052-869-9300
jewishjericho@gmail.com
כתובת לדואר: ארנה קובוס, עפרה 90687 תרומות: בנק דיסקונט, סניף רוממה מס' 67, חשבון מס' 212504
עמותה רשומה מס' 58-030-183-6
כרטיס ביקור
כרטיס ביקור