|
ב"ה
רקע
ז' תשרי תשס"ו
מאחרי פסח תשס"ה לפני הגרוש מח"ט הבקעה היה אלרוז מרדכי. הוא הציע לי להיכנס אתו ליריחו לתפילה מדי שבוע.עשיתי כנס עם הרב ליאור בירושלים לקחת על עצמנו את המשימה החדשה.מדי שבוע הייתי מכניסה אוטובוס ללווי המח"ט שהיה נכנס אתנו. התברר לי שבאמצע התפילה הוא זורק תפילין ותלית לעוזרו והולך להיפגש עם ראשי העיר הערביים. הבנתי שזאת מטרתו ואנחנו רק תפאורה מרשימה סביבו.
הפסקתי להיכנס אתו, מה עוד שהנטל הכלכלי והעבודה אתו היו קשים עלי.
בצום גדליה נכנסתי ליריחו עם עוד 6 בחורים בעזרת כומרית אוונגליסטית. המשטרה השתוללה עצרו אותנו ואותי כלאו.
שחררו אותי בטענה שטען עו"ד נפתלי בגבוי חננו. הם האשימו אותנו שנכנסנו בשטח צבאי. טענו שבית משפט אזרחי אינו יכול לדון חוק צבאי. המשטרה הגישה ערעור במחוזי.
בסוכות תשס"ט נכנסתי עם חבר ממצפה ליריחו דרך השדות עלינו על מונית המסיעה פועלים ערביים הביתה והגענו לבית הכנסת. התפללנו בחצר והמשטרה הערבית שמרה עלנו. הובילו אותנו למחסום הדרומי לחכות למשטרה. הבחור היה נשוי לאשה שסכלה את אחיה ומאוד דאג לה אם היא תשמע שהוא נעצר. החליט לברוח. הלך מאחורי גבי כאילו הלך להשתין, אחרי זמן מה הסתכלתי לראות מה קרה ואז עקבו אחרי מבטי וראו אותו בורח. רדפו אחריו הרבה ולא צלחו. הכניסו אותי לרכב המשטרה בעזיקין. שוטרת שמרה עלי. הסתכלתי בפלאפון לראות מה השעה והשוטרת פנתה אלי בערבית ובקשה את המכשיר. לא נתתי לה. אז בא שוטר ולקח לי את המכשיר בכח ונתן לי סתוירת לחי, באומרו " על שהוא ברח".
תבעתי אותו במשפט, הסנגוריה זכתה וחייבו אותי ב6000 שח' שוותרה על זה מאחורי הקלעים ולעולם לא שלמתי.
על שתי כניסות אלה יש משפטים אין ספור שהסנגוריה מנסה כל הזמן לדחות את הקץ להוכחת הצדק והאמת אתנו.
הטענה שלנו היא שמדינת ישראל לא יכולה לסגור שטח צבאי על שטח שלא שייך לה -מאחר ונתנו את השטח לרשעות הזרה.
עוד טענה: יש כאן הפלייה. האיסור להיכנס לשטח זר הינו לכל ישראלי. אך לערבים אין למפריע ורק ליהודים יש בעיות. יש הפליה לרעתנו גם במישור האישי. שהרי ליוו אותו בכניסות הללו עוד אנשים שנגדם אין תביעה
עורכת הדין היא סניה מוזס חריזי מוכשרת ורצינית. בגבוי חננו.
ממשיכים0 משפטים אלו לטובת הצבור שהרי הרבה נקלעים במצב הזה וי שלהגיע להכרעה משפטית. יש לספר על הפעם האחרונה ששמו אותי במעצר בכלא מעצר הנשים ברמלה. הכניסו אותי לתא עם עוד שתי נשים. אחת היתה בוכה בגערה כל הלילה. השניה היתה צורחת תוך דפיקות בדלת,"הבאתם כאן רוצחת, היא תרצח אותי" ואני זרוקה על הקרש מעץ במיטה אל פני הקיר חושבת שזה הגיהנום על כדור הארץ, ופוחדת מה יהיה בבוקר. החלטתי להציל את נפשי. נגשתי לאשה הבוכה והתחלתי לעבוד עליה באנרגיות ודבורים ודימיון מודרך עד שנרגעה הפסיקה לבכות. אז השניה בקשה ממני שאגש אליה גם. טפלתי גם בה והפלא הגדול היה שאחרי זמן מה יכולת לראות את שלושתנו מחובקות בתפילת העמידה משתחוות. זה הנצחון של האהבה והאמנונה על גבי הרשע והפחד.
בברכת שמחה
ארנה
|
