לאור יום ההולדת ה-11 לבית חגלה על פני יריחו...
התקיים כנס בבית חגלה על פני יריחו לרגל 11 שנה לעלית החווה לקרקע. נושא הכנס: בקעת יריחו.
רב ישראל אריאל, ראש ממכון המקדש: דיבר על יסוד המקדש ביריחו.
אחרון המרצים, הרב ישראל אריאל ממכון המקדש, גילה רזים מעניינים מאד על אודות משמעותה של יריחו לעניין קדושתה של הארץ והחיבה אליה, ומעל לכול על הקשר ההדוק בין יריחו לבין המקדש.
א׳. תחילתו של החיוב על המצוות התלויות בארץ מתרחש עם כניסתם של ישראל אליה, בחנותם בערבות יריחו.
ב׳. הבאת האבנים מנהר הירדן אל הר עיבל, בסמוך לשכם, והחזרתן אל הירדן, בסמוך ליריחו, נצרכה כדי לבטא את הקשר בין המקום שבו עמד אברהם אבינו ע"ה וקיבל את ההבטחה על ירושת הארץ (בראשית יב ו – ז), לבין מקום כניסתם של ישראל לארץ כדי להגשים את אותה הבטחה.
ג׳. כחוט השני עוברת אהבתו העצומה של יוסף הצדיק אל הארץ דרך השמות של צאצאיו, ובהם השם חוגלה, שמה של אחת מבנות צלופחד, הדורשות: "…תנה לנו אחוזה…" (במדבר כז ד), והלוא הן מצאצאיו של יוסף.
ומה פשר השמות הללו, שהעניקו בניו ובני בניו של יוסף לילדיהם? תרצה, אחות חוגלה, לדוגמה, נשאה שם של עיר בארץ כנען, וגם חוגלה היה שם כזה. שמו של גלעד, נינו של יוסף, מזכיר לנו את הגַּלְעֵד שהקים יעקב אבי יוסף בבורחו מלבן אל ארץ אבותיו, וכן את ריח הבשמים הטוב שליווה את יוסף בדרכו האיומה למצרים עם אורחת הישמעאלים שבאה מן הגלעד, והרי אין אדם מעניק שמות לילדיו אלא כדי לבטא עומקים מנשמתו, על כן המסקנה המתבקשת היא שאת העומקים הללו הצליח יוסף להעביר לצאצאיו עד דורות רבים אחריו, וכך לשמר את הקשר האמיץ כל כך שלו אל הארץ, הגם שנעדר ממנה שנים רבות כל כך!…
ד׳. הגבול שבין נחלת בנימין לבין נחלת יהודה, כפי שהוא מתואר בספר יהושע, (טו ו – ח), עובר בחוגלה ומגיע עד להר הבית, ומה שראוי כאן לציון הוא הלשון המיוחדת שנוקט הכתוב בתיאור הגבול הזה: חמש פעמים מופיע שם הפועל "ועלה", מה שיש בו כדי לקשר אותנו אל הציווי שנצטווינו בקשר לחובה לבוא לדרוש את דבר ה' בבית המקדש: "…וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו" (דברים יז ח) ואכן, צאצאיו של יתרו, "הקינים", שישבו ביריחו, כאשר פגה תקופת מגוריהם שם הם עלו ללשכת הגזית, מקום המשפט, ללמוד שם תורה.
ה׳. הקשר שבין יריחו לבין המקדש מתואר במשנה, והוא מציין את שבעת הקולות שהיו בוקעים מן המקדש ונשמעים ביריחו, וכן את הריחות שהיו נודפים מן הקטורת שהועלת במקדש והגיעה אל נחיריהן של העזים ביריחו עד שנתעטשו…
"אחר כל הדברים הללו" נמלא חלל בית הכנסת בחוגלה בקדושתו של הקשר המופלא הזה בין יריחו למקדש ונמלאו הלבבות באהבה חמה אל ארץ אבותינו.
