בית כנסת נערן

עדות לישוב יהודי מן המאה השלישית, תקופת בזנטיום. בית הכנסת גדול יותר מ-100 מטר ומכוסה בפסיפס. הסגנון הוא הלניסטי, כאשר במרכזו גלגל המזלות עם אל השמש בכרכרתו , ארבע עונות השנה בדמויות נשים מתאימות לעונה בארבע הפינות והגלגל עם שנים עשר המזלות סביב. דמויות האנוש הוסרו על ידי היהודים, כנראה במאה הששית, כמו שקרה בעוד מקומות.

מעל גלגל המזלות יש ארון הברית ובצדיו שתי מנורות עם אריות ודניאל בגור.

בית הכנסת פונה לכיוון דרום ולא לירושלים, כנראה מתאים לכיוון הרחובות של הישוב. בצד המזרחי של הכביש הראשי אפשר להבחין במדרגות וקירות של ישוב עתיק שטרם נחפר.

מניחים שבאזור הזה שכנה העיר נערן המוזכרת במקרא. נערן היה ישוב מקראי, המוזכר בתחום נחלת שבט אפרים - "וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי-אֶפְרַיִם, לְמִשְׁפְּחֹתָם... וְיָרַד מִיָּנוֹחָה, עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה; וּפָגַע, בִּירִיחוֹ, וְיָצָא, הַיַּרְדֵּן" (ספר יהושע ט"ז, ז'). כן, העיר מוזכר בדברי הימים: "וּבְנֵי אֶפְרַיִם... וַאֲחֻזָּתָם, וּמֹשְׁבוֹתָם--בֵּית-אֵל, וּבְנֹתֶיהָ; וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד-עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ" (בדברי הימים א' ז',כ"ח).

מקור השם נערן לפי המסורת: אלישע, אחרי שהוא המתיק את המים של יריחו, עבר דרך נערן בדרכו לשומרון. שם, נערים סקלו אותו וקראו לו "קרח-קרח". אומר המדרש ש-"אלה לא היו נערים אלה אנשי נערן", שהגיבו להסרת פרנסתם, כי הביאם מים ליריחו ממעיין עין דיוק.

מאוחר יותר, העיר נערן אוכלסה על-ידי נוכרים. אוסביוס מקיסריה כתב על המקום במאה ה-4 כי נערן היא "כפר קטן של יהודים". הזמן המשוער של בית הכנסת הוא המאה ה-5 - המאה ה-6.

באתר ישנו פסיפס גדול (מעט גדול יותר מהנמצא בבית הכנסת שלום על ישראל) הכולל גלגל המזלות ועוד וגם אבן שהיה כנראה בסיס לתיבה.

צבי אילן תיאר בספרו את הפסיפס:" הפסיפס באולם התווך היה מורכב מארבע משטחים:

1. לפני הכניסה היו קבועות שתי צביות לפני שיחים. השטח הבא כלל צורות גאומטריות שונות וכן חיות, ציפורים ודגמים מעולם הצומח - בין השאר נכללו בו: ארנבת, שועל העומד בין השיחים ופסיון עומד על ענף עץ, סרטן, אריה, טווס, ברווז, תרנגול, אשכולות ענבים, ענפי תמר וסל פירות - הכל בעיצוב נאה ובגוונים רבים.
2. "גלגל מזלות" ובמרכזו דמות אישה הנוהגת במרכבת השמים הרתומה לארבע סוסים. תמונה המייצגת את דמות השמש. מסביב חודשי השנה עם כיתוב בעברית. בפינות רשומות תקופות השנה: תשרי, טבת (בכתיב מלא: טיבית) ניסן ותמוז.
3. לידה כתובת ארמית שתרגומה: "זכורה לטוב, חליפה ברת רבי ספרה, שנדבה לזה המקום הקדוש, אמן. המסגרת העליונה היא החשובה ביורת - בקצה הרצפה מופיעות שתי מנורות שבעת הקנים, ששני מנורות זכוכית תלויות מעבר כל אחת מהן וכתובות ארמיות המזכירות את שמות המנדבים קבועות מעליהן. בתווך, בין המנורות, מצוי ציור ארון קודש.
4. מתחת למנורות ולארון מצויים שני אריות, וביניהם דמות אדם מתפלל שלידו כתובת: "דניאל שלום" - כנראה ניסיון לספר את הסיפור המקראי של דניאל הנביא על תפילתו לאחר שהושלח לגוב האריות. גם כאן מצויות כתובות המזכירות את הנדבנים.

צבי אילן כתב שבמוזיאון הדומיניקני הוא ראה את הפסיפס העיקרי שהוא שיחזור מנורת שבעת הקנים\ המנורה - אולי נר התמיד התלויה מימינה שנותרה בשלמותה וכתובת הקדשה מעליה וכן שתי כתובת הקדשה.

• פצצת תותח שנחתה במקום בשנת 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, חשפה את ריצפת פסיפס של בית הכנסת – רצפה שלמה ראשונה שהתגלתה בארץ-ישראל.
• האתר נחפר על-ידי בית הספר למקרא ולארכאולוגיה של המנזר הדומינקני בירושלים.
• בעקבות החשיפה, נלקחו חלקים מהפסיפס, הכוללים כתובות הקדשה בארמית וציור של ארון הקודש ומנורות קנים, למוזיאון בבית הספר למקרא של הדומיניקנים בירושלים, היום בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בתחום מנזר סנט אטיין .
• שתיים מהכתובות מוצגות היום במוזיאון רוקפלר. עד חלק מהפסיפס נמצא באוניברסיטת אוקספורד באנגליה.
• מכוון ששוב כיסו את המקום, בית הכנסת התגלה שנית במלחמת ששת הימים כאשר חייל ישראלי תקע את האוהל שלו על הפסיפס המכוסה.

אחרי הסכמי אוסלו קמה עמותת מורשת ותרבות ביריחו, כדי להגן על זכויותינו ביריחו. הוחלט שאנו ממשיכים להתפלל ביריחו. אורגנו קבוצות מתפללים, ולמרות שתמיד הגענו למשטרה, הצבא לבסוף ניסוג ונתנו לנו לווי ביריחו.

אז הוקמה ישיבה של הרב יצחק גינזבורג, עם הרב בפועל יוסי פלאי מיצהר, ותלמידים הגיעו מדי יום בלווי צבאי לבוש אזרחי לבית הכנסת שלום על ישראל. התחלנו שבתות בנערן במסעדה שהייתה שם. התחלנו שבתות בנערן במסעדה שהייתה שם.

הבחורים היו טובלים בברכה, היינו מביאים את הציוד ממוחסן בשלום על ישראל. קיימנו שבתות רצופות כשנתיים, עד שחטיבת ההתיישבות נתנה שטח להתיישבות והוקמה חוות האיקלום של ייט"ב – היום מבואות יריחו.

אחרי שהמחבלים הקיפונו בנשקים שבת אחת במסעדה, הפסקנו לשהות במסעדה ההיא ועברנו לחניון של מחנה נועם שהתפרק באותו זמן ,בשנות 1998-9.

בתשרי תשס"א (09/2000), כשהערבים שרפו את שלום על ישראל וגורשנו מיריחו, החלטתי לכסות את הפסיפס של נערן בעפר כדי לשומרה. ערבים באו שפכו עפר אך לא פיזרו אותו וברחו. היום העפר מרוכז בארגז חול בצד המערבי .

ניסיונותיי לתקן את הפסיפס תוך הדברות עם הערבים הופסקו ע"י האנטיפאדה.

בסיון תשע"ב, הערבים חיללו את המקום, ואולי כעת יש תקווה לשפור המצב – אך הזמן יוכיח.

מאז שנת תש"ס, פעילי גרעיני הערים העבריות פועלים שם מדי פעם כדי למחות על מסירת השטח לאויב.

היום מתקיימים סיורים שבועים מידי יום שישי אחרי תפילת שחרית ב בית הכנסת שלום על ישראל וסיור בתל יריחו ומעעין אלישע.

כמו-כן מגיעות קבוצות לסייר בבית הכנסת נערן מידי פעם בשנה – בחול המועד פסח וסוכות, בחנוכה, ב-י ניסן (יום חציית הירדן), ב-כ"ח ניסן (יום כיבוש יריחו) ועוד. ראה את יומן האירועים שהיו