ב"ה
ראש השנה, הכניסה לארץ ופסח
מאת: ארנה קובוס
שלושה מושגים מתחברים כאחת בימים האלה. ראש חודש ניסן מוכרז כבר במצריים בספר שמות עוד לפני היציאה שהוא ראש השנה. הוא מבשר את הגאולה של יציאת מצריים הוא מתחבר עם הגאולה הטבעית באביב שהכל מתחדש. חז"ל אומרים ראש השנה למלכים, לעומת ראש השנה בתשרי שהוא ראש השנה עולמי,לפי בריאת העולם. ראש חודש ניסן הוא ראש חודש לאומי לעם ישראל שבתאריך זה יוצאים ממצריים ובתאריך זה נכנסים לארץ.
הנסיון הקשה של המדבר מתחיל ומסתיים בפסח. ובכן באותו תאריך יצאנו ממצריים ונכנסנו לארץ.ז.א. שיציאת מצריים והכניסה לארץ היינו הם דבר אחד.
אפרט:
ביציאת מצריים |
בכניסה לארץ |
בראש חודש ביציאת מכריזים על השה |
בראש חודש ניסן נשלחים המרגלים ליריחו |
בעשירי בניסן שוחטים את הכבש |
בעשירי בניסן חוצים את הירדן |
וצובעים את המזוזות בדם (דם) |
ב-י”א ניסן ברית מילה המוני (דם) |
בארבע עשר אוכלים בחיפזון |
קרבן פסח, פסח ראשון בארץ החירות. |
מעניין שביציאת מצריים כל ההכנה נעשת לפני החצייה. ז.א במצריים.
ואילו בכניסה לארץ כל הסממנים מתרחשים אחרי החצייה.ז.א בארץ החרות. ז.א. כל הקטע של המדבר הוא הכרח המציאות ואינו הכרחי מלחתחילה. אפשר לראות את יציאת מצריים נמשכת ישר בלי המדבר אל הכניסה לארץ.
המדבר הוא הכרחי כדי לקבל תורה כדי להשלים את העונש של העגל.
הגאולה מתרחשת ישירות ,בין יציאת מצריים לכניסה לארץ. שניהם תהליך אחד של הגאולה.